פעם בא עשיר אחד לחפץ חיים ושאל אותו למה לומדי תורה לומדים בקול רם ולבושים שחור. ענה לו על פי משל של עשיר אחד שרצה לקנות אוניה של כמה קומות, בדק את כל הקומות המפוארות אחת לשנייה וביקש בסוף לראות גם את הקומה התחתונה שנמצאים המכונות והפחם, נכנס ונדהם מצעקות הפועלים המפוחמים ושאל למה הקומה זו לא תהיה כעליונות ענה לו המוכר שהקומה התחתונה היא המובילה את כל האונייה כך הלומדי תורה צועקים ותמיד דואגים שהעולם התנהג כראוי כי הם היסוד והקיום של כל הבריאה. ואלו שנהנים וחיים בתענוגים לפי שרירות לבם, לא מודעים כלל בזה ומזלזלים בפועלי העולם, הולכים כעיוורים באפילה, הם סתומי שכל שלא רואים על מה העולם עומד ובזכות מי ועל חשבון מי הם חיים. כשהקב"ה רצה להחריב את סדום ועמורה מחמת רשעותם, אברהם אבינו התפלל ואמר שאולי יש צדיקים שם ובזכותם יבטל את הגזרה. ענה לו הקב"ה שאם היו צדיקים לא היה מחריב והיה מציל גם הרשעים. גם היום אלו שפוגמים במערכת הבריאה שקבע הבורא יתברך ניצלים מהכיליון בזכות הלומדי תורה.

אדם שואל מה תועלת יש בלימוד התורה ובעבודת הקודש, טוען שמעדיף להשקיע בענייני עולם הזה, לחשוב מחשבות איך להקים עסקים להגיע לעשירות כדי להתפאר בזולת ולחיות בטוב ובנעימים. אלא צריך לדעת שהרגשה זו נובעת מחוסר ידיעת מהות התורה כי היודע משפטי התורה באופן חלקי ועראי, כמצוי אצל המון העם, מייצר בעיניו תמונה מטושטשת מתכלית עבודת הקודש ונראים כדברים נעדרי תועלת ובכך מזלזלים ולא מדקדקים בם. אבל השוקד בתורה לפי עומק הדברים, מגלה איך הכל עומד על חשיבה, עיון וחדות השכל, ונעמדים כבנין מפואר ומהודר והוא משתעשע ומתלהב להשכיל בהם ולא עוזב אותם. אז מתנוצץ בתוכו אור עליון המאיר את הנפש ונועם השלמות עד החלטה מונחת שהיא יצירה אלוקית ולא מעשה אדם. ומחמת שלמות סדרם ומתכונתם בתכלית הסידור והדקדוק – איך כל דבר מוצא מקומו, שזורים אחד אל אחד, קלועים דבר בתוך דבר, איך בפסוק אחד טמונים אלפי פירושים, לפי הפשט לפי הרמז לפי הדרש ולפי הסוד - מתעטף שכלו וגופו מיראה מרוממת ובהגיע לנעימות זה, ברגע אחד נקשר באין מכחיש לדעת עליון ואז יבחין ויבין שכל הכבוד שחושב לזכות בהיותו מתעסק במלאכתו החול הוא אפס ומאומה לעומת הפאר ההדר והכבוד של מלאכת הקודש. ואחרי שהפך את הדברים לפי הסדר הנכון, היינו שהתורה היא העיקר וסיפוק האמיתי, והפרנסה באה לעזור למלאכת הקודש, מקבל שפע מהשם יתברך, עושר וכבוד ובכך נחת לעבוד את הבורא. שלמה המלך ביקש מהשם לב חכם ונבון להבין בין טוב לרע לעשות רצונו יתברך, אמר לו הקב"ה יַעַן אֲשֶר שָאַלְתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶה גַם אֲשֶר לֹא שָאַלְתָ נָתַתִי לָךְ, גַם עֹשֶר וגַם כָבוֹד. (מלכים א ג) ואם תשאל למה יש הרבה עובדי השם שחיים בדוחק הפרנסה, הרבה סיבות הם הגורמים ואין לאדם להשוות ולהחליט החלטות לפי חיי הזולת. אומר אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבא פ'ג ס'א) שלפעמים השם יתברך לא נותן עושר לאדם מסוים כי יודע שאם יעשיר אותו יפשע מדברי תורה. ועל זה הדרך סיבות רבות לאין קץ. מי יתן ויבאר דרכי הממשלה העליונה, אולם יש לשאול שאלה פשוטה, איך אדם שהגיע לעולם הזה לפני מעט שנים רוצה להבין חיי העם בנויים על מערכת של השתלשלות וגלגולי נשמות שהתחילה מאדם הראשון לפני יותר מחמשת אלפים שנה. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. איש איש ונשמתו, בנויה לפי נתונים רבים ושונים, מזכויות וגזרות מדורי דורות.

שואל העולם למה הלומדי תורה נראים מנותקים מהמציאות של היום ובמה מועילים לבריאה. על זה יש לעיין אצל המדען שחוקר יומם ולילה ומובדל מכולם ועסוק רק בשלו יש לשאול במה הוא מועיל לבריאה. על זה יענו שההבדל הוא גדול בכך שחקירות שלו יכולים לגלות חדשות שיועילו לתחום הרפואי וכדומה וזה צורך גדול לבריאה, לחיים בריאים ונעימים. אולם צריך לדעת שהאדם היודע דרכי התורה ומעמיק בדברי רבותינו שקבלו סודות עליונים וביאורים נהירים על הבנת דרכי הבורא ואיך העולם מתנהל, מבין היטיב השתלשלות מעשיו לפועל, מבין יותר את המהלכים למה קורה כך וכך ושהכל עומד על מהלך מסודר ומתוכנן מהעליונים ובכך מסכים שהכל נעשה לטובתו. הוא מגלה שרדיפת אחרי כסף והתאוות וכל תכנוני תחרות להתפאר ולהתכבד בשני המה הבל וריק ומוציאים אותו מן האמת. מה יתרון לאדם בכסף וזהב אם אין רוגע לגופו ושלווה לנפשו. הוא מגלה שאין מקום לשקר, לגזל לחנופה כדי להשיג מטרתו. דוחה הכעס הגאווה הקפדנות וקונה רחמנות נחת שלווה הסתפקות שמחה בחלקו ועונג בעולם הזה. הרוצה לזכות לחיים שלמים בטוב ובנעימים לא צריך חקירות, תרופות או רפואה כל שהיא אלא לדעת ולהשכיל בדרכי הבורא וסודות התורה שהיא מקור הבריאה. ורק מי שנכנס לעומק הדברים יוכל להבין איך יש קשר בלתי נפרד בין התורה ומהלך החיים.

שואל האדם למה לא רואים בחוש מציאות הבורא, להרגיש כבוד מלכותו בעולם, כדי שכולם יאמינו ויעבדו אותו. ובאין מענה גובר החומר על השכל והחלטה מונחת שמאמין רק במה שהוא רואה. לב נבון יבקש דעת להתבונן בדרכי הבריאה וסדרי ההנהגה שאחרי שהקב"ה גילה בהר סיני כבוד מלכותו יתברך בעולם, הסתיר את הוד שכינתו ורום מעלתו מעמו כדרך המלכים. מלך בשר ודם לא יוצא לעם ככל אדם, ולא גלוי לנו דעתו והנהגותיו וזה כבודו, לייצר כביכול פרישות בינו ולעמו, להטיל עליו אימה יראה והתפעלות. כי בהיותו מצוי בעם היו מזלזלים בו עם הזמן כי כך טבע הדברים כידוע. ועם כל זאת, לא ימנע בעיני העם הכרת פעולותיו והבחנת ממשלתו. כל שכן מלך מלכי המלכים שכבוד מלכותו יתברך הוא לסמל תכלית הקדושה והטהרה בהיותו פרוש, רם ונעלם מעמו. ואפילו שכינתו בגובהי מרומים, משגיח על כל העולם כולו, מאיר על כל הארץ ולדרים עליה ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועוד טעם מובא ברמח"ל (דרך ה' ח'ד פ'ד אות ג) הקב"ה סידר את הבריאה באופן שכאשר מלכותו יתברך שמו נודעת בעולם וכל הברואים מודים בה, נפעל כביכול בחינת המלכות שמים, היינו שימלוך על עולמו וימשך בכך הטוב והשלווה ותרבה ההארה הקדושה והטהרה, וכוחות הרע נכפים ומשועבדים ולא מקלקלים טובת העולם. ואם לא, הקב"ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו וכוחות הרע מתפרצים ושולטים והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם.

רצון השם יתברך להטיב לאדם. וכשם שאהבת האב לבנו הוא דבר מוכרח וקבוע בשכל העולם כך אהבת הבורא באדם. אמנם אומר הרמח"ל בספרו דרך ה' (ח'א פ'ב אות ב) גזרה חוכמתו יתברך שראוי שיהיה האדם בעל הטוב, כלומר מי שיקנה הטוב בעצמו ולא שיקבל בדרך מקרה או מתנה אלא הוא יהיה הקונה השלמות והמעדר החסרונות. וטעם הדבר הוא כדי שלא יתבייש לקבל תמיד בחינם ועוד כדי שיעריך הטוב באופן המושלם. ועוד מובא שם (דרך ה' ח'א פ'ג אות ב) כדי שהכוונה עליונה להיות האדם בעל הטוב תתקיים, מוכרח שיהיה זה בבחירתו ורצונו שתהיה נטייתו שקולה לשני הצדדים ולא מוכרח מאחד מהם, לכן נברא האדם ביצר הטוב ויצר הרע והבחירה בידו ורק כך יקרא בעל הטוב בהשתדלותו וקנינו. לכן גזרה החכמה העליונה שיהיה האדם מורכב משני הפכים דהיינו מנשמה שכלית וזכה, וגוף עכור שכל אחד מהם יטה בטבע לצדו, דהיינו הגוף לחומריות והנשמה לשכליות, ותימצא ביניהם מלחמה באופן שאם תגבר הנשמה תתעלה היא ותעלה הגוף עמו להשפיל חומרו לפני שכלו ונשמתו ולקנות שלימותו. ואם יניח האדם שינצח בו החומר הנה ישפל הגוף ותשפל נשמתו עמו ויהיה אותו האדם בלתי הגון לשלימות ונדחה ממנו חס ושלום.

אמר אנטיגנוס איש סוכו באבות (א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. לכאורה סותר מהות השכר המובטח לעושה רצון הבורא. אלא מבאר החינוך (מצוה תל) שחפצו יתברך שיעשו בני אדם פעולות שיזכו בה לפניו וימשיכו עליהם מטובו, כי חפץ לעשות חסד הוא, ולתת עליהם מברכתו מטוב שלמותו. ושכרו מאת השם הוא שמשלים חפצו, באשר הוא רוצה בטובתן של בריות ולא כעבד שנוטל פרס מרבו והולך לו כמתגנב. כלומר לא לכוון במעשה המצוות על השכר עצמו אלא לקיים חפצו יתברך לתת את השכר לבריותיו.