משתאה העולם לשאול מה העבודה הזאת לכם, להתעסק בעתיקות, לקבוע מהלך החיים לפי כתבים ישנים, על פי סיפורים שהתרחשו לפני אלפים בשנים. טוענים שהיום צריך להתקדם, להתחדש ולהסתדר לפי מושגי הזמן. המשכיל ישכיל לדעת שהתורה היא לא ספר היסטוריה אלא מרוב עוצמתה ואורה, שאין רגישות האדם יכולה לסבול סודות הבריאה הטמונים בה, הקב"ה הלבישם בתוך סיפורים, חוקים ומשפטים. אט אט יבא אדם בקודש פן תפרח נשמתו. וזה כבוד המלך שמהותו מעל שכל בריאותיו, לברא סדר נסתר ונפלא לפלא, לרוממות והתפעלות, להוד ולתפארת, ולא ממעלתו יתברך וכבוד המלכות להסדיר מהלך פשוט. והיות סודות אלו יסוד העולם, הם תדירים ופועלים עד היום לקיום הבריאה. אמנם הצד החיצוני של העולם משתנה אבל היסוד קיים לעולמים. יתפלא השואל איך לא משתנה אפילו דבר אחד בקודש, ממתן תורה עד היום סדר המצוות והחוקים לא זז למאומה, כי שם שם חוק ומשפט הבריאה, מה שאין כן במעשה אדם, הכל נמאס ומתחלף תמיד לפי הזמן. אומר הזוהר (תרומה קסא:) הקב"ה הסתכל בתורה וברא את עולם. למשל תיקן מצווה להניח תפילין, לזה ברא בהמות לעור ולקלף, מצווה לאכול מצה בפסח ברא את החיטה, לבנות סוכה ברא עצים, ועל זה הדרך. והרוצה לשנות ולהפוך או להוריד אפילו אות אחת מן התורה משנה את כל הבריאה כולה. הרע הולך ומתגבר להוסיף שכבות החומר לטשטש את האמת, כי היות קרוב להתבטל מן העולם הוא מתחזק בכל כוחו להפיל את העם. אבל דע שרק מתוך החושך הכבד נראה יותר אור הגאולה. והמחזיק באמונה ועומד עם השם יתברך, רק הוא יזכה לראות שמחת המלך.

המתבונן ישאל, היתכן בריאה כזו נפלאה שהופיע פתאום. טוענים שכדור הארץ נברא מאבנים שהתחברו ויוצר כדור עגול למדויק עם אויר, ים ואת כל אשר בם. טוענים שהשמש נברא מחיבור חומרים ויוצר כדור לוהט להבות אש. והפלא שביותר שהאדם נברא מהקוף. צריך לדעת שתאוריות אלו נובעות מגוים, וגוי לא יכריז על מציאות הבורא יתברך לכן פונה להסברים דמיוניים למיניהם כי אין להם על מי להישען. עת בא להתפעל בתמיהה רבה איך המון העם מבני ישראל נפלו ונופלים במושגים של גויים, איך שנים רבות סתמו שכל ועיני העולם. איך נבראו כולם על בלימה. איך הכל נברא בתכלית החכמה שכל דבר ודבר משפיע אחד אל השני. אפילו נאמר שהגופים נבראו לפי המדענים בהרכבת חומרים השאלה איך מושפעים אחד לשני. איך יוצר מרחק מדויק בן השמש לכדור הארץ שלפי המדענים אם היה ריחוק או קירוב אפילו מועט מן המועט יגרום חרבן שלם של כדור הארץ. איך יוצר סביב כדור הארץ מגן באופן המתאים ביותר מפני כח קרינת השמש. איך הירח משפיע על גאות ושפל בים, באמצע החודש שהירח מלא גובה פני המים עולה ובתחילה וסוף החודש היא נמוכה. איך רוב חיות היצורים בארץ תלויים בקרני השמש. איך מהים עולה לחות ועננים והרוח מביאם ליבשה להוריד גשם לצמיחה ולחיות הבריאה. ואין צריך להזכיר פליאת מורכבות גוף האדם. איך יש לבן אדם שכולו בשר ודם כח הדיבור והמחשבה. אפילו המדען הידוע שרצה להסביר בריאת גוף האדם לפי הטבע הודה שלא הצליח להבין איך העין רואה והטיל חולשה על אמיתת ההתפתחות, ולהיטות המדענים שניסו ליישבו מרבה התפעלות נשגבה בשם יתברך. ואפילו שהגיעו המדענים להסברים טבעיים וקבעו מהלך להתהוות הבריאה, מודים שבכל תחום, חלק לא מוגדר חסר להרכבה ושלמות הענין. חלק לא חומרי מוכרח במערכת היצירה. כמה דברים לא הצליחו להסביר או לגלות מה ואך פעולתם. בעלי תבונה ועינים פקוחות הביעו דעתם שאין תשובה מדעית אלא תשובה אלוקית. עשה ארץ בכוחו, מכין תבל בחוכמתו ובתבונתו נטה שמים. מוכרח לומר שהשגחה מעל הטבע שולטת על הכל, כי כדי לנהל מציאות הטבע חייב להיות מעל הטבע.

כי הנה קרא כתיב (דברים ח. ה), "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", והיינו כי אין המוסר שהקב"ה מייסר את ישראל מוסר נקם ומכת אויב, אלא מאהבה שהוא אוהב אותם כאב את בנו, שכן כתיב (משלי יג, כד), "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר", הרי שהמוסר נולד מן האהבה ממש, ונמצאת תוכחת מגולה נולדת מאהבה מסותרת. ושתי תולדות טובות יוצאות מן השורש הזה, הראשונה, שהמוסר עצמו, אפילו בזמן שהוא נעשה, לא יעשה באכזריות חימה, אלא במיתוק גדול, מפני האהבה המסותרת שאינה מנחת לכעס למשול ולהתאכזר. והשנית, שכיון שאפילו בשעה שהקב"ה מביא במשפט יצוריו, הנה כוונתו המסותרת אינה אלא לרחם ולהטיב, לפעמים אם יראה שאין כח בנשפטים לסבול המשפט - יפנה אליהם ברחמים, ויניח ידו מן המשפט לגמרי, והוא ענין (ע"ז ג ע"ב), "עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים".

כותב הרמח“ל (מאמר העיקרים) המהות של עם ישראל הוא להגיע לשלמות, לחיים הנצחיים והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה, ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו, יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם, שירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר, והוא שתגבר בבני האדם הנטייה לטובות ותרבה השלוה והרווחה, ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו', ולא יהיה סכלות בעולם אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל בשר באופן שיזכו לו הכל בלי קושי כלל, והוא מה שאמר הנביא אשפוך רוחי על כל בשר וגו'. והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה, והם יתדבקו בבורא יתברך, ועובדים לפניו עבודה שלימה, ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו, לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם. והנה, באומות העולם יעשה השם בירור גדול באותם שימצאו באותו הזמן. אותם שכפי המשפט העליון יהיו ראוים לכליה ישמדו בחרב ובדבר וכל מיני עונשים, ואותם שיהיו ראוים להנצל ינצלו וישארו ויכירו האמת, ויעזבו אליליהם, וישתעבדו לישראל, ויהיה להם לתפארת עבוד את ישראל, ושרתו אותם באשר יכירו וידעו שהנה על ידי זה יגיע להם מה שאפשר שיקבלו מן הקדושה ואור ה'. והנה ימצא העולם כלו נמשך אחר עבודת הבורא יתברך, ולא תהיה עבודה זרה כלל בעולם, והוא מה שאמר הנביא אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' וכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

צא וראה דרך העולם, פעמים רבות אדם מרגיש שהדברים מתגלגלים באופן לא מקרי, בהשגחה מדויקת ביותר, להביא אליו גמול מעשיו מדה כנגד מדה. או קורה לו אירוע לא מכוון או עיכוב והוא אמצעי למקרה אחר הראוי לו יותר או הצלה מרעה. האם נאמר שהכל מקרה. איך יתכן שקורה תופעה זו פעמים רבות ביום אחד אצל כל בני אדם בכל עיר בכל מדינה בכל ארץ בכל העולם. הלא היא השגחה עליונה וממשלתו יתברך על כל מעשיו. הקב"ה מהווה את כל הבריאה כל רגע , כנשמה בתוך גוף כך בכל הנבראים. כי שם שׂם חוק ומשפט. הנהגה עליונה. השגחתו בברואיו. התפשטות מלאה על כל היקום כי כך דרך המלך. מובא ברמח"ל (דרך השם ח'ב פ'א ס'ג) היות האדם שונה משאר הנבראים, שנתנה לו כח הבחירה להיות פועל ומניע בכל העולמות לכן גם ההשגחה עליו מוכרח שתהיה תמידית להמציא לו ולתת לו כדרכיו וכפרי מעלליו מדה כנגד מדה , מה שאין כן בשאר המינים שהם לא פועלים אלא נפעלים מההנהגה העליונה לפי מה שקבע להם השם לצורך מהלך הבריאה.

כותב הרמב“ם (הל' תשובה פ'ה ה'ה) שרשות לכל אדם נתונה. אם רוצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רוצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו. אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים רוב גולמי בני ישראל שהקב''ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו. לפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. ויחזור ויאמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו, זה הוא שכתוב ''נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה'' (איכה ג מ). ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם . ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו . אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם. ואילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שום דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטיפשים הוברי שמים, היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם, והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו. ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק.

המונע העיקרי אצל האדם לחזור בתשובה הוא שלא מאמין לעצם המעשה התשובה כי חושב הרי השם יודע מראש שאני אחטא אם כן למה לחזור בתשובה, כביכול איך רצוני לשנות את מה שקבוע לי ועוד הרי השם יודע אם אחזור בתשובה או לא לכן מרגיש אדם שאין במעשיו תועלת, שכל מעשיו לא נובעים ממנו. אולם צריך לדעת יסוד גדול שהאדם בודל מדעתו, שהקב"ה לא קובע מעשיו של האדם מראש אלא אך ורק האדם קובע את מעשיו והבחירה בידו לעבור עבירה או לא. אבל מה שכן השם יתברך שמו יודע מראש מה יהיה בסוף, מה שאדם יחליט אבל לא קובע לו רק צופה ויודע מראש ויש הבדל גדול בין לקבוע לאדם ולדעת מראש, וזה סוד גדול ידוע רק ממנו יתברך ולא על האדם לחקור ולדרוש הנסתרות. לכן הבחירה ביד האדם להתאמץ ולהחליט לחזור בתשובה ולתקן את עצמו ואת כל העולם כולו ולעשות רצון הבורא שחפץ בתשובת כל אחד ואחד.

מובא בזוהר (זוהר חדש נח) רבי אליעזר אומר, כל הגליות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקדוש ברוך הוא זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה. וכתיב, (שם) אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. אמר לו רבי עקיבא, אם כן, איך יהיה זה לעורר את כלם כאחד בתשובה. מי שהוא בסופי השמים ומי שהוא בסופי הארץ, איך יתחברו כאחד לעשות תשובה אמר לו רבי אליעזר חייך, שאם יחזרו בתשובה ראשי העדה, בזכותם תתכנס כל הגלות, שהקדוש ברוך הוא מסתכל תמיד מתי יחזרו ויעשה להם טוב, שכתוב (ישעיה ל) ולכן יחכה ה' לחננכם, מחכה תמיד אימתי יחזרו בתשובה.

כשהקב"ה ברא את העולם לא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחלה מיד, שיהיו שלמים בתחילה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים כי רצה בחכמתו הגדולה לתת מקום לעבודת הקודש לאדם להשלימו ולהעניק לו הטוב בעמלו. לזה נתן מקום לרע להימצא וזה דוקא מההסתר פניו של האדון ברוך הוא יתברך כי אין רע יוצא מהשם אלא הסתרו הוא מקור הרע. ורוב ההסתר פניו גורם תגבורת הרע בעולם כגון דור חוצפה, יוקר המחיה, ממשלת מינות. כמאמר חכמים (סוטה מט:) לפני המשיח חוצפא יסגא והיוקר יאמיר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת ע"כ. אולם טעם ההתגברות הוא משום שקרוב יתברך שמו לגאול את העם ולבטל את הרע לכן מתגבר הרע מאד לפעול נגד, ומטרת הבורא בהתגברות החושך לגלות כבוד מלכותו יתברך כי מהחושך הכבד אור הישועה נרגש יותר.

אמר רבי שמעון בר יוחאי (זוהר אחרי נז:), תמהני על בני העולם, שאין להם עיניים לראות ולב להשגיח, ולא יודעים ולא שמים לבם להסתכל על רצון רבונם, איך ישנים ולא מתעוררים משנתם טרם יבא אותו היום שחושך ואפלה יכסו עליהם, ובעל הפקדון יתבע מהם חשבון. כרוז בכל יום קורא עליהם לשוב, ונשמתם מעידה בהם בכל יום ולילה, והתורה מרימה קולות לכל צד, ואומרת עד מתי פתים תאהבו פתי (משלי א כב), כלומר עד מתי תפלו במוקש המסיתים לחוקות הגויים, שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְׂפָּה מְׂשׁוּבֹתֵיכֶם. עד כאן דברי הזוהר.

טבע האדם לשאול אם השם כל כך חפץ בבית המקדש ולהשראת שכינה בעולם למה לא פועל לכך הרי הוא כל יכול, על זה אומר הזוהר (תיקון ו כב.) אוי להם לבני אדם, שהקדוש ברוך הוא אסור עמהם בגלות והשכינה אסורה עמם, ונאמר בה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, והגאולה שלה, שהיא התשובה, תלויה בידיהם. ויפן כה וכה וירא כי אין איש, שאין מי שקורא לו בתשובה שיחזיר את שכינתו אל הקדוש ברוך הוא, שהיא מרחקת ממנו אלא איש לדרכו פנו, לעסקים שלהם, לדרכים שלהם, איש לבצעו מקצהו, בבצע של העולם הזה, לירש את העולם הזה, ואינם מצד אלו שנאמר בהם אנשי חיל, יראי אלהי''ם, אנשי אמת, שונאי בצע. ע“כ. צריך לדעת שהשם קבע את הבריאה בשביל האדם, שהוא המשפיע לפי מעשיו בכל העולמות מכח בחירתו וכשם שיכול לבנות יכול גם להחריב. הרי השם יתברך מבחינתו אין לו צורך בעצם עבודתנו אם לא בשביל האדם להיטיבו, ומכיון שהכל תלוי בבחירתו כל רגע שבוחר ברע מעכב את כל העולם כולו.

אמר רבי יצחק (סנהדרין צז.) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות שנאמר כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא. כשרואים דור שכוחות הטומאה מתגברות ושולטות לכאורה יש לדאוג, אולם המתבונן יבחין שהוא סימן שהרע הולך להתבטל ומוציא את כל הכוחות שנשאר לו. כדוגמת הנגע הטמא כשמתפשט על כל הגוף נהיה טהור (ויקרא יג יג). אמר הגאון מוולנה (אבן שלמה פ' יא ס' ו) כמו שבתבואה יש שלשה מיני פסולת מוץ תבן וסובין כן ישראל שנמשלו לתבואה כמו שכתוב "ראשית תבואתה" (ירמיה ב ג) נמצאו שלשה מיני פסולת שהם ישמעאל עשיו וערב רב. הערב רב הם בתוך עם ישראל ודבוקים מאד בם וישראל לומדים ממעשיהם, הם נגד התורה וכופרים במלכות שמים ועליהם אמרו אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל. הם גרועים מהגויים וישראל נמשכין אחריהם כי הם מצליחים. וחמישה מיני ערב רב יש בישראל. א. בעלי מחלוקת ולשון הרע. ב. בעלי תאוה. ג. הצבועים שאין תוכם כברם. ד. הרודפים אחר הכבוד לעשות להם שם. ה. הרודפים אחר הממון. ובעלי מחלוקת הם גרועים מכולם, קופצים להורות ולטול עטרה ואין בן דוד בא עד שיכלו מן העולם. אומר אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבא פ'ו ס'ד) בדורות האחרונים יבא האדם אפילו השפל ביותר וייתן עיניו במי שהוא גדול ממנו ויאמר לו אף על פי שאתה אומר כהלכה ואני איני אומר כהלכה יעברו דברך ויתקיימו דברי ואפילו יחרב כל העולם. על אנשים אלו אומר הנביא בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי ... (עמוס ט י) ואחריו מה כתוב בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם (שם ט י).

יש אנשים רואים את לומדי התורה בצורה שפלה היות דרכם שונה מדרכי הגויים. הם בונים תמונה מטושטשת של חיים משועממים ומבוססים על צמצומים ואיסורים. והטעם הוא שהאדם הפשוט נמשך אחרי הצד החיצוני של הדברים ולא מסתכל בפנימיות. כותב הזוהר (בהעלותך קנ.) אותם הטיפשים כשרואים לבוש על בן אדם שנראה יפה, לא מסתכלים יותר. חושבים שאותו לבוש הוא הגוף, וחושבים שהגוף היא הנשמה. צריך לדעת שהלומד תורה טמון בו נשמה יותר גבוהה מכל בעלי חכמה מחכמות העולם. נשמה החומדת לצאת מפשטות העולם השפל להתרומם, להבין דעת עליון, לגלות פנים חדשות, סודות גנוזים, מושגים עליונים המאירים מסוף העולם עד סופו. נשמה שאין לה סיפוק מדרכי העולם הזה היות תפלים ולא ברמה ראויה לנשמת אדם. המתבונן בזה יבין ויגלה עד כמה המלגלגים על דרכי התורה דרגתם רחוקה מאד מהדבקים לדבר השם. ומה שהם מסתכלים כחיים של צמצום, היא בעצם מידת ההסתפקות שהוא אצל לומדי תורה כשפע גדול היות כל חיותו מן הקודש ולא כרודף אחרי תאווה זמנית.

הרפיון הגדול ביותר בעבודת השם הוא סדר ובהירות דברי הקודש בשכל האדם. יש טוענים שאין כביכול בדברי קודש סדר והבנה ברורה, ובכך נוצר ספק בתועלתם ומו נחים בשכל כסיפורים נחמדים קרוב לגדר המיתולוגיה חלילה לומר. והיות טבע האדם לדחות כל מה שהשכל לא סובל, מעדיפים לפנות לדברים הפשוטים של עולם השפל, יותר מסודרים בעיניהם. אבל צריך לדעת יסוד גדול, שדווקא בגלל שהם נראים לכאורה לא מסודרים ככל הרגיל סימן הוא שהם עמוקים, בנויים בחכמה בתבונה ובדעת עליון. בפסוק אחד טמונים אלפי פרושים שונים ונחמדים לשכל האדם. מי יתן ויבין שמועה להעמיק בחכמה עליונה. לגלות סודות הבריאה ודעת המלך. אומר החינוך (מצוה עז) התורה לא נתנה במלות רחבות יותר כי מלבד משמעות מצוותיה היקרות שאנו מבינים בה, נכללו בה חכמות גדולות ומפוארות. ישכיל האדם לדעת שיש הסבר וביאור נפלא בדברים רוחניים, נשגבים משכל האדם, מסודרים ומתוכננים בתכלית הדקדוק. לכן ישלול האדם מדעתו שדברי תורה לא נכונים אלא שהוא לא מבין אותם מחמת עמקות וגדלות שבם ועליו לעמול לגלות הסודות הטמונים בהם, כי מרוב חשיבותם ורום מעלותם טמן הבורא יתברך סודם עמוק עמוק כאוצר יקר, ורק בעמל ורצון עז לדעתם מתגלים לו וזוכה להרגיש מתיקות ונעימות שבם.

משל לאדם הנכנס לחברת חשמל רחוק מישוב העם, ומחליט לפי תומו להוריד מתג אחד. לכאורה פעולה פשוטה. אבל הפסיק את החשמל של עיר שלמה. באותו רגע גרם הפסקת מכשירי הנשמה, מכשירי חימום, מעליות, תאונות דרכים, פיצוץ מכילי דלק, נפילת עמודי חשמל, כל העיר עולה באש דם ותמרות עשן. מצדו פעולתו לא הפריע לשקט הכבד בחברה למאומה, ורק הפועלים מזדעזעים כי מודעים היטיב מהמערכת וההשלכות. כך בקודש מערכת שלמה יש למעלה, היכלות ועולמות עליונים, צבאות מרכבות ומחנות קדושים הולכים ושבים, עומדים איש איש על עבודתו, ופגם קטן בחוקי ומשפטי הבורא גורם השתלשלות בעולמות העליונים ורק מי שמודע בזה מזהיר ואוסר לגעת במתג כי יודע ההשלכות, מה שאין כן הבור שרואה פשטות המעשה, לא למד, לא יודע את פרטי פרטים ועל מה הכל עומד. על זה אמרו חכמים (חגיגה יב:) אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות.

אין לאדם להרחיק את עצמו מעבודת הקודש מחמת אי השגה דעת עליון או לברוח מהבורא מפני רום מעלתו יתברך , אלא להיפך, לדעת תמיד שברא השם יתברך את כל הבריאה הנפלאה בשביל האדם להיטיבו. נתן רוחו יתברך עליו להיות בנו של מלך לכבוד ולתפארת, להתלהב במלאכת הקודש. ולא כהמון העם החושבים שהשם מחכה לאדם להענישו אלא הוא תכלית הטוב והרחמנות ואם צריך מייסרו לטובתו כאבא לבנו. וטעם המחשבה זו מתבאר לפי דברי הזוהר (בהר קיא:) אדם שלא משתדל להכיר את בוראו עומד בפחד לפניו כעבד אבל המחפש בגנזי המלך לדעת סודות ביתו הוא כבן הנכנס בכל עת אל אביו.