| סוד עבודת הקודש
מבוסס על ספר הרמח"ל דרך השם - חלק העבודה
|
|
כוונת הבורא העליון בבריאת העולם לברא נבראים כדי להטיב להם היות הוא יתברך שמו תכלית הטוב וחפץ להטיב לכל. אמנם כדי לקבל את הטוב ממנו יתברך צריך להדבק בו היות הוא מקור הטוב לכן עיקר העבודה שלנו הוא הפניה אליו ובקשת קרבתו. לזה סידר לנו דרכים לתכלית זה והם לימוד תורה ועבודת המצוות. ועוד, לשלמות הענין, צריך להסיר כל מניעות של צד הרע הדבק בחשך החומריות, ולהתאמץ בהתקרבות אליו עד שנדבק בו ונשתלם בשלימותו שזה כל חפצו יתברך וכל תכלית ברואו את הבריאה, לקבל הטוב השלם. ואפילו שאין לנו כעת השגה לטוב הזה, נוכל לסמוך על שלמות מעשיו יתברך כידוע שרק האבא יודע מה טוב לבניו.
|
| סוד תלמוד תורה
והנה כאמור לעיל, סידר לנו הבורא שתי דרכים להדבק לבורא ולקבל טובו האמיתי, לימוד תורה ומעשה המצוות. לימוד התורה היא הדרך המעולה ביותר לדבקות הבורא יתברך. כיצד, השם הטוב סידר חיבור מילים ומאמרים והטביע בו השפעה אלוקית באופן שההוגה והמשכיל בחיבור זה ימשוך ההשפעה הזאת אליו, שהוא היותר עליון ונשגב שבעניינים הנמשכים ומגיעים ממנו יתברך אל הברואים. וכיון שכן ודאי שיש לו לאדם לירוא ולרעוד בעסקו, ולא ינהג קלות ראש ובזיון לפני חוקים גבוהים מובדלים משכל הפשוט, וידע שהוא נגש לפני אלוקיו ומתעסק בהמשכת האור הגדול ממנו אליו. וכל מה שתתעלה ההשכלה תגדל יותר מדריגת ההשפעה שתמשך על ידה. כי אין להשוות מי שישכיל לשון המקראות לבד עם מי שישכיל כוונתם ולא מי שישכיל הכונה השטחית שבהם עם מי שישכיל לפי עומק הדברים ולא מי שהעמיק בה קצת עם מי שיעמיק בה הרבה. אמנם היה מחסדו יתברך שבכל חלק מן ההשכלה תמשך מדריגה מן ההשפעה עד שכל מי שהשכיל בה ירוויח מן ההשפעה הגדולה הזאת מה שנקשר בהשכלה ההיא.
ודע עוד שלפי סוד הדברים היות כל חלקי הבריאה נמצאים בתורה, הלומד אותה משפיע את כח האלוקי הנ"ל לכל חלקי הבריאה ונמצא מתקיימת בזכות התורה. לכן הרוצה לעבוד לפני בוראו עבודה שלמה צריך שיעסוק בכל חלקי התורה כפי יכולתו כדי שיגיע ממנו התיקון אל חלקי הבריאה כולה.
ודע עוד כי כל כוחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה יתברך שמו השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה תמשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולת זאת ההשפעה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים או ספרי החכמות וההשכלה ככל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם שאין בם אלא ידיעת הענין ההוא ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל ולא תיקון לכלל הבריאה.
לפי טבע הדברים, האדם עושה מעשים לפי התועלת שרוצה להשיג, לכן המון העם שואלים מה תועלת בלימוד התורה. והנה, תכלית העיקרי הוא לקיים רצון הבורא, רצון נסתר משכל האנושי ולסמוך על שלמות פעולותיו, כי אם יצר את כל העולם בחכמה נפלאה, מוכרח להסכים שרצונו בלימוד וקיום חוקי התורה בנוי על תכלית התועלת והשלמות. כי המנסה להבין דעת הבורא לפי דעתו הפשוט יגיע להבנה משובשת של דרכי ההנהגה העליונה היות דעת הבורא מעל דעת האדם, כי כדי לנהל ריבוי הדעות מוכרח להיות מעל כל הדעות. וכן אמר הנביא ישעיה (נה ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. טבע האדם לדחות כל מה שלא ניתן להשיג, אבל דע שכך צריך להיות כי זה כבוד המלך שהוא ודעתו נסתרים מעמו להתפעל ולהתרגש ממנו, להרבות חשק להתקרב אליו וזה חסד גדול אשר עשה לעמו. כי אי השגה אלוקותו יתברך סימן היא למלכותו.
אמנם, המחפש תמיד להרגיש ולהמחיש תועלת למעשיו, יסתכל ויתבונן אצל המדען שחוקר יומם ולילה ומובדל מכולם ועסוק רק בשלו, יש לשאול גם במה הוא מועיל לבריאה. על זה יענו שההבדל הוא גדול בכך שחקירותיו יכולים לגלות חדשות לעולם שיועילו לתחום הרפואי וכדומה וזה צורך גדול לבריאה, לחיים בריאים ונעימים. על זה יפקח הפיקח את עיניו ויבין שהיודע דרכי התורה ומעמיק בדברי רבותינו שקבלו סודות עליונים וביאורים נהירים על הבנת דרכי הבורא והתנהלות העולם, מבין הוא היטיב השתלשלות מעשיו לפועל. מבין יותר את המהלכים למה קורה כך וכך ושהכל עומד על מהלך מסודר ומתוכנן מהעליונים, ובכך מסכים שהכל נעשה לטובתו. הוא מגלה שרדיפת אחרי כסף והתאוות וכל תכנוני תחרות להתפאר ולהתכבד בשני המה הבל וריק ומוציאים אותו מן האמת. מה יתרון לאדם בכסף וזהב אם אין רוגע לגופו ושלווה לנפשו. הוא מגלה שאין מקום לשקר, לגזל לחנופה כדי להשיג מטרתו. דוחה הכעס הגאווה הקפדנות וקונה רחמנות, נחת, שלווה, הסתפקות, שמחה בחלקו ועונג בעולם הזה.
כי שורש הטעות אצל האדם, הוא שמתאר לעצמו דרך הקודש לפי מעט מושגים שקיבל, וחושב שבידיעה כללית מספיק להחליט שדברי תורה מחוסרים תועלת. אולם צריך לדעת שדרך התורה היא לא רק לבא לבית כנסת ולא להדליק אש בשבת, אלא היא מערכת שלמה של עיון וחדות והבנות ומושכלות העומדים על חכמה עמוקה ומסודרת שהיא בעצם דעת עליון, כי המתבונן בה מתבונן בדעת הבורא והמשיג אותה משיג דרכי המלך ואיך הוא מנהל את הבריאה. אולם, היודע משפטי התורה באופן חלקי ועראי, בונה תמונה מטושטשת מתכלית עבודת הקודש ונראים כדברים נעדרי תועלת ובכך מזלזל ולא מדקדק בם. איך ישלול אדם מערכת אם לא מכיר אותה היטיב. האם ההדיוט יאמר לרופא שלא יודע לרפות או למהנדס שלא יודע לבנות. הרוצה לזכות חיים בטוב ובנעימים לא צריך חקירות, תרופות או רפואה כל שהיא אלא לדעת ולהשכיל בדרכי הבורא וסודות התורה שהיא מקור הבריאה. ורק מי שנכנס לעומק הלימוד בספרים הקדושים יוכל להבין איך יש קשר בלתי נפרד בין התורה ומהלך החיים.
|
| סוד עבודת המצוות
שורש כל מעשה המצוות להיות האדם פונה תמיד לבוראו, לכבוש את יצרו ולשעבד את עצמו לבוראו בכח השכל לקיים גזרות המלך אפילו שהם היפך תאוות החומר.
ולפי עומק הדברים, אפילו שמהותו יתברך אי אפשר לנו להשיגו כלל ועיקר, כי כל מה שיכולה מחשבת בני האדם לתפוס ולצייר אינו ודאי מהותו יתברך, כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון, אמנם סידר וקבע הבורא השפעות שהם כוחות רוחניים למעלה הנקראים ספירות העליונות שהם מידותיו יתברך ועל ידם מנהיג את העולם, והמתחבר בהם נבדק בשם יתברך. כיצד להתחבר לספירות...
שורש כל הנמצא בגוף האדם עצמו הוא מן הספירות העליונות האלו, על זה נאמר "נעשה אדם בצלמינו כדמותינו" (בראשית א כו). נמצא דמות האדם הגשמי תולדה או תוצאה מכל הספירות ולכן נקרא צלם אלוקים, ומראה כל מה שאפשר להשיג באלוקות. ואם כן מובן עכשיו משמעות הפסוקים המתארים את הבורא יתברך בתוארי אדם כגון יד השם, עין השם וכו' כי הוא דבר אמיתי ונכון. והיות האדם מחולק לרמ"ח איברים ושס"ה גידים היינו תרי"ג חלקים, מוכרח שגם נשמתו מחולקת כך כי הכיסוי דומה לתוכן. ואם האדם שורשו מן אלו הספירות, משמע שהם מחולקות לתרי"ג חלקים (היינו שהם עשר ספירות שמתחלקים לתרי"ג פרטי פרטים). ודע עוד שלא רק האדם שורשו מהספירות, אלא גם כל הנמצא בעולם הגשמי, שורשם מן הספירות הרוחניות שהם משתלשלים ויורדים עד שמתגשמים בעולם שלנו. נמצא הספירות שורש לכל הבריאה כולה. וכך נאמר בזוהר שהרוצה להבין מה למעלה התבונן במה שיש למטה. והנה, לעומת כל החלקים האלו ניתנו מצוות התורה שהם גם כן תרי"ג. וכאשר מקיים האדם מצווה אחת מייצר קשר בין חלק בספירות הנ"ל השייך למצווה הזאת לחלק בנשמתו ובגופו ואז מושך אור עליון המקשרם יחד ונקרא שהוא נדבק לשם יתברך. ויותר הוא מקיים מצוות יותר מתקשר לספירות העליונות ונמצא כל כולו דבוק בעליונים לקבל מטובו יתברך על זה נאמר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" (דברים ד ד). ולא רק שמושך לעצמו אור עליון אלא גם מושך לבריאה שהיא גם כן מחולקת לתרי"ג חלקים כנ"ל ובכך מעלה בעילוי גדול את כל העולם כולו. (עיין דעת תבונות חלק ב ס' ח טז וקנאת ה' צבאות ח'א ד"ה היחס)
רצה המאציל לברא מציאות הבריאה בשווה לדמות האדם שהיא בריאה מחולקת מהרבה פרטיים המתחברים זה לזה כי הרי האדם בנוי מהקור החום הלחות היובש וכו'. ורצה הבורא שעל פי אותו הסדר בכל חוקותיו ומשפטיו יהיה גם בעולם והכל יהיה אחד ושייכות וקשר ביניהם. נמצא כל העולם כולו הוא אדם גדול והאדם הוא עולם קטן ואין בזה מה שבזה. וכשם שיש לאדם נשמה המחיה ומנהגת את כל אלו חלקי הגוף כך הבורא מחיה ומשפיע לכל העולם כולו. וכפי החלקים שיש באדם כך תהיינה ההשפעות הצריכות להם כי כל חלק צריך חיות. ולפי זה בהיות האדם מושפע יהיה כל העולם גם כן מושפע וכן להפיך אם חסר מן ההשפעה באדם יחסר גם כן בעולם . (קנאת ה' צבאות ח'א ד"ה הבריאה מסודרת)
הבורא יתברך לא רצה להשפיע לנבראים בהשוואה אחת תמיד אלא בחוכמתו העליונה רצה להתנהג עם האדם לפי מעשיו שעושה, שכאשר האדם פועל למטה כך יפעל הוא יתברך לעומתו, על כן ראוי לנו לעשות המעשים אשר ציוונו. ודע שמן הפעולה שהבורא פועל לפי מעשי האדם נמשך תולדות וכל זה לתועלת הנבראים ומעלה בכך את הבריאה לשלמות. והמקיים מצוות לפי הכוונה הזאת, רצוי הוא יותר לפני המאציל כי עובד לא כמצוות אנשים מלומדה אלא כיודע את קונו ומכוון לעשות רצונו. וכן בתפילה, צריך לכוון באמירת המילים לעורר פעולות המאציל בדרך זה היינו להשפיע מטובו לכל הבריאה. (קנאת ה' צבאות ח'א ד"ה עבודת האדם)
|
| אהבה ויראת הבורא
היראה ואהבת הבורא הם לא כפייה וסבל כאילו הבורא מטיל פחד על עמו על כורחו. להפיך הוא חסד גדול אשר עשה הבורא לבניו כי חפץ להעניק להם מטובו ונתן כביכול מתכון איך להדבק בו ולשבת תחת חסותו בשלווה ונחת והוא כאשר האדם נכנע כל כולו אליו ומראה שאין עוד מלבדו. כי האב האוהב את בנו לא יחפוץ שיתמלא הבן מידות רעות, אבל מאהבתו אותו מתנהג עמו בתבונה רבה, עד שיישיר דרכיו. כי אין המוסר שהבורא מייסר את עמו מוסר נקם ומכת אויב, אלא מאהבה שהוא אוהב אותם כאב שאוהב את בנו. ונמצא, שמאהבתו אותו ירצה ודאי לחבבו כשילך בדרך טובים, ולתת לו שכר גדול. ומאהבתו עצמה שרוצה בטובתו ולא ברעתו, ירצה לייסרו אם יקלקל מעשיו.
האהבה והיראה לבורא הם אמצעיים חזקים המקרבים האדם אליו, הם מזככים את חושך החומר ומזהירים זוהרי הנשמה, ומעלים את האדם מעילוי לעילוי עד שישיג קרבתו יתברך. והיראה המדובר היינו יראת הרוממות ולא יראת העונש, שיהיה האדם מתבונן על גודל רוממותו יתברך, ועוצם שפלות האדם, ויכניע עצמו לפניו, ויבוש מרוממותו. ובכך יהיה חושק ומתאווה תמיד להיות מן העובדים לפניו, להתהלל בתהילתו ולהשתבח בגדולתו. והנה כדי להשיג יראת הרוממות צריך התמדה בלימוד התורה. כיצד. נמחיש את הענין על פי משל של אדם העומד לפני בנין מפואר ומתפעל מיופיו וצורתו. הוא מתרגש מגודל החכמה שטמון בו, מתפעל מהסדר וההרכבה של כל החלקים באופן מדיוק ומשורטט בתכלית הסידור. ובכך נמשך ונקשר נפשו למקום זה היות עומד לפני גדול ממנו בחכמה. כך בתורה הקדושה, אם אדם מסתפק לשמוע מה אסור ומה מותר ולא ניגש אליה בעמקות ושקידה, לא יזכה לראות גודל המלאכה ופאר המחשבה שטמון בה, ובכך לא יתפעל ולא ייתן החשיבות הראויה לה. מה שאין כן היודע את משפטי התורה על בורים לפי עומק הדברים, מגלה איך הכל עומד על חשיבה, עיון וחדות השכל, ונעמדים כבנין מפואר ומהודר והוא משתעשע ומתלהב להשכיל בהם ולא עוזב אותם. אז מתנוצץ בתוכו אור עליון המאיר את הנפש ונועם השלמות עד החלטה מונחת שהיא יצירה אלוקית ולא מעשה אדם.
אולם החכם שמתהלל בחכמתו או הגיבור בגבורתו או העשיר בעושרו לא יוכל להדבק כל כולו לבוראו היות משאיר חלק לעצמו ולא נכנע אליו בכל הבחינות ונמצא חסר ביראת הבורא כי רק לפי שיעור הכנעה לשם כן הוא שיעור התדבקות אליו וממילא שיעור הטוב המקבל, כי השם הטוב נותן בחירה לאדם עד כמה חפץ הוא להדבק אליו ולקבל הטוב האמיתי.
לכן הלומד תורה בשקידה מגלה מערכת מפוארת וסודות נסתרים בהנהגת הבורא ובכך נכנע להסכים שיש חכמה עליונה מעל שכלו הפשוט, ומרבה עוד ועוד התפעלות לדעת עליון. ובזה משפיל גאוותו מלחשוב שלא ספרים עתיקים ינהלו את חייו. ואפילו שעדיין לא נודע לו כל סדרי ההנהגה ושלמות המערכת, כל הספקות נגררים אחרי זאת התפעלות ואין מקום יותר לשאלות על קיום ומציאות אלוקית. ומחמת שלמות סדרם ומתכונתם של דברי התורה בתכלית הסידור והדקדוק – איך כל דבר מוצא מקומו, שזורים אחד אל אחד, קלועים דבר בתוך דבר, איך בפסוק אחד טמונים אלפי פירושים, לפי הפשט לפי הרמז לפי הדרש ולפי הסוד – מתעטף שכלו וגופו מיראה מרוממת. ובהגיע לנעימות זה, ברגע אחד נקשר באין מכחיש לדעת עליון וזו היא יראת הרוממות שאמרו חכמים שכך היא היראה אמיתית. ואז יבחין ויבין שכל הכבוד שחושב לזכות בהיותו מתעסק במלאכתו החול הוא אפס ומאומה לעומת הפאר, ההדר והכבוד של מלאכת הקודש.
|
| עבודת הקודש – סדר יום
כאמור לעיל, כוונת הבורא העליון בבריאת העולם לברא נבראים כדי להטיב להם היות הוא יתברך שמו תכלית הטוב וחפץ להטיב לכל.
אולם גזרה חוכמתו יתברך שראוי שיהיה האדם בעל הטוב, כלומר שהוא יקנה הטוב בעצמו ולא שיקבל בדרך מקרה או מתנה. לזה קבע לנו עבודת הקודש לקבל את הטוב בהתדבקות אליו כמבואר בהקדמה לעיל. וטעם הדבר הוא כדי שלא יתבייש לקבל תמיד בחינם ועוד כדי שיעריך הטוב באופן המושלם. כי בהיותו השם יתברך תכלית הטוב, רוצה להטיב לאדם בכל הבחינות, גם בגשמיות וגם בפנימיות, לרוממו, לנשאו, שירגיש שחשב מחשבות בחכמה בתבונה ובדעת. שירגיש שהוא עבד והצליח וזה לא ניתן להמחיש למקבל בחינם אלא רק אחרי עמל ושכר. על זה אמר שלמה המלך (קהלת ג כב) כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ. ועוד טעם כדי להרבות שכר ,כי המרבה להוסיף בשלמות מקבל ריבוי טובו יתברך.
לכן כדי שהכוונה העליונה להיות האדם בעל הטוב תתקיים, מוכרח שיהיה זה בבחירתו ורצונו, שתהיה נטייתו שקולה לשני הצדדים ולא מוכרח מאחד מהם. לכן קבע הבורא לעולם צד הטוב הנקרא גם קדושה, טהרה, אור, ברכה וצד הרע הנקרא גם טומאה, חושך, זוהמה, חול וכיוצא בזה. והטביע הבורא באדם שני הצדדים אלו, והם יצר הטוב ויצר הרע שבו והבחירה בידו. ורק כך יקרא בעל הטוב בהשתדלותו וקנינו להסיר את הרע ולבחור בטוב.
אולם היות הבורא יתברך תכלית הטוב, אין רע בא ממנו וכדי לתקן מציאות הרע בעולם לצורך העבודה כנזכר, צריך היה להסתיר פניו מאיתנו, כי רק העדר הארת פניו יתברך נותן מקום לרע והחיסרון להימצא.
אכן לעניינינו, קבע הבורא שתהיה הלילה שליטה לכוחות הטומאה הנ"ל, להתפשט בכל מרכבותיהם וישוטטו ענפיהם בעולם. וסידר שבאותו הזמן יאספו בני האדם אל בתיהם וישכבו במטותיהם, ישנים ונחים עד הבקר שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכוחות ההם ומכל ענפיהם ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב.
אמנם בהינתן שליטה לכוחות הרע ובהתפשטם בעולם, נמצא חשכו של העולם מתרבה ומתחזק. והאדם גם כן בהיותו שוכב על מיטתו, מתפשט עליו גם התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שניתן לה כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריותו ויצר הרע שבו.
ומלבד ההתפשטות הנ"ל, כבר הוכן בסדרי ההנהגה שכאשר האדם ישן, חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו וטועם טעם מיתה במקצת והוא מה שכתבו חכמים (ברכות נז:) "שינה הוא אחד מששים של מיתה". ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החושך מחמת העדר אור הנשמה המזכך אותו על כן נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו והוא ענין רוח הרעה שפירשו חכמים (שבת קט.) ששורה על האדם.
והנה, הכין הבורא הנהגה לאדם בבוקר שיוכל בכך להתרומם ממה שנשפל בלילה, ולהיטהר ממה שנטמא. והיות האדם עולם קטן ומשפיע על תיקון הבריאה, גם יחזיר וירומם את כל העולם כלו ממה שנשפל, ויאיר אותו מן החושך שהוחשך. וענין זה כלו נכלל בתקנות שנתקנו לזמן הקימה הן במעשה והן בדיבור.
במעשה, היינו לטהר ארבע העולמות העשייה היצירה הבריאה והאצילות מאחיזת הקליפות של הלילה לכן ארבע פעולות נתקנו לתכלית טהרתם כנגד אלו ארבע העולמות. נטילת ידים ונקות האדם את גופו בהפנותו הם המטהרים עולם העשייה. ציצית עולם היצירה. ותפילין, של יד עולם הבריאה ושל ראש עולם האצילות. ובזה מסיר האדם כל עיכוב ומניעה כדי שיוכל לקבל השפע העליון בזמן התפילה. והדיבור, היינו שמכח השבחים והתהילות האדם מעלה אלו העולמות להתקרב לשורש העליון לקבל שפע מאת המלך כמבואר בהמשך.
|
| נטילת ידיים
והנה הפעולה הראשונה הוא טהרת הידיים. כי מחמת התפשטות הרע בלילה והשינה כנ"ל הנה הם שנטמאו ושרה עליהם רוח הרעה, וזה צריך לגרשה מהם ולטהרם. וכן מובא בזוהר פרשת וישב (קפד:) אין לך אדם בעולם שאינו טועם טעם מיתה בלילה משום שהנשמה הקדושה מסתלקת מן האדם ורוח הטומאה שורה על אותו הגוף וכשהנשמה חוזרת לגוף אותה זוהמה עוברת ונשארת בידי האדם ושורה עליו עד שנוטל אותם, וכשנוטל ידיו כראוי אז מתקדש ונקרא קדוש.
והנה חקק הבורא יתברך שיוכל האדם לגרשה על ידי הנטילה הראויה במים כמו שקבלו חכמים ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה כמו שכולו היה טמא מחמת השראת רוח רעה עליהם. ויש בענין הזה גם כן תיקון לכל הבריאה כולה, לטהר את העולם מטומאת הלילה ולצאת מחשכתה. והנה נוסף לזה גם כן נקות האדם את גופו בהפנותו ונמצא כולו טהור ומזומן להתקרב לפני בוראו.
אחרי זה יבואו שני מעשים אשר כבר הם בעצמם מכלל התרי"ג מצות ומתחברים עם תיקוני התפלה להשלמת העבודה היומית והם הציצית והתפילין ונבאר בתחילה עניינם הפרטי ואחר כך נבאר מדריגתם בתיקוני העבודה היומית שזכרנו.
|
| מצוות ציצית
ענין הציצית הוא כי הנה רצה האדון ברוך הוא שיהיו ישראל מתוקנים בכל בחינותיהם בענייני קדושה ועל כן נתן להם מצוות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם כדי שיתוקנו בכולם. והנה היות מלבושים של האדם חלק חשוב אצלו, צווה הבורא לשים בהם הציצית שיהיו מתוקנים גם הם בקדושה .
וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו והוא שיהיה האדם נסמן לאלוקיו כעבד לאדונו והרי זה מכלל קבלת עולו יתברך להיות מתקן את כל הבריאה ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבורא יתברך ועוסק במלאכתו להעמיד את הבריאה לשלמות, לתכלית הבורא היינו להטיב לעמו . וזה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו היינו התורה והמצוות שעליו.
לפי האמור, כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד אחד שהוא היות האדם עבדו של הבורא יתברך שנמסר לו הענין הזה של תיקון הבריאה שעל כן הדבר הזה מצליח בידו ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה. והיות משא זה על האדם, נקרא עולו הבורא שעליו כעול האדון על עבדו. ודבר זה מתחזק על ידי פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ברוך הוא, ומכללם הרשום והציון של הציצית.
ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית עשו ממנו חכמים תיקון מתיקוני התפלה והוא להיות מתעטף בטלית להתפלל בו. והתיקון הוא קבלת העול שזכרנו להיות בכח זה תופם ואוחז במלאכתו יתברך דהיינו תיקון העולם.
|
| מצוות תפילין
אך ענין התפילין הוא הרבה יותר גדול מן הציצית, והוא כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם מקדושתו יתברך, ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויהיו מתוקנים בו תיקון גדול, והוא מה שאמר הכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה.
ואמנם שני אברים ראשיים נמצאו באדם ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול והם המוח והלב. וצווה הבורא יתברך משיכת האור הזה על המוח תחלה על ידי תפלה של ראש ויתוקן בו המוח והנשמה שבו, ויתפשט אחר כך על הלב על ידי תפלה של יד שכנגדו ויתוקן גם הוא בו. ועל ידי זה נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה.
|
| סוד סדר התפילה
כדי להבין ענין התפילה בכללות מבואר כי מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, היות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע ואם לא יתעוררו לא ימשך להם. והנה הבורא חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו שעל ידה ימשך להם שפע, ברכה והצלחה כפי מה שהם צריכים לפי מצבם בעולם הזה.
ואמנם עומק יותר יש בענין והוא כי הנה הבורא נתן לאדם דעה להיות מנהיג את עצמו בעולמו בשכל ובתבונה והעמיס המשא עליו להיות מפקח על כל צרכיו. וטעם לדבר מיוסד על שני שורשים האחד ליקרו של האדם וחשיבותו שניתן לו השכל והדעה הזאת להיות מנהל את עצמו כראוי. והשני להיות לאדם עסק בעולם הגשמי לצורך עבודתו בקודש, שהיא עצמה עומדת על שני עניינים, האחד להשתמש בגשמיות לפי דרכי הקודש, כגון ברכה לפני האכילה או שחיטה כשרה או קידוש אישה כמשפט, וגם לצורך הקודש כגון שינה ואכילה לחיזוק הגוף או בנית בית לעבוד את הבורא, והשני לשלול הדברים שהם מצד הרע ויבחר בטוב כגון שקר גזל וכדומה. ובכך משלים את עצמו ואת הבריאה לקבל מטוב היוצא מזה. והנה זה באמת מצד אחד ירידה לאדם להיות לו עסק בעולם הגשמי אבל היא ירידה מצטרכת לו וגורמת לו עילוי אחרי כן, כי השפלתו היא הגבהתו בהיותו הופך החושך לאור והגס לזך והוא יקר וכבוד שאין כמוהו. כי רק אחרי שלילת הרע ניתן להרגיש הטוב האמיתי.
ואולם כמו שירידה זו מצטרכת לו לפי ענינו בעולם הזה הנה מצד אחר צריך שלא תרבה יותר ממה שראוי כי הנה כפי מה שירבה להסתבך בענייני העולם הגשמי כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר. והנה הכין הבורא יתברך תיקון כדי לא להסתבך בחומר, והוא מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפני בוראו וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו ויהיה זה ראשית כללי ועיקרי לכל השתדלותו עד שכאשר ימשך אחר כך בשאר דרכי ההשתדלות שהם דרכי ההשתדלות האנושי לא יקרא שיסתבך וישתקע בגופניות וחומריות כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו יתברך ולא תהיה ירידתו ירידה רבה אלא סמוכה על ידי התיקון הזה שקדם לה.
והנה, אחר היות האדם מצוין בציצית ומעוטר בתפילין נתקנו לו סדרי התפלה לתקן כפי המצטרך, היינו להעמיד את כל העולמות, במצב הראוי לקבלת השפע העליון על מנת למשוך, בסוף, את השפע הזה מהבורא יתברך אליהם כפי הצורך.
והענין הוא שמכח השבחים ותהילות מעלה האדם את העולמות ממטה למעלה ומתקשרים עולם התחתון בעולם העליון ממנו עד שנמצאים כל העולמות כולם יחד קשורים בעולם האצילות בעת שמתפללים תפלת שמונה עשרה בעמידה ואז נעשה שם הזווג העליון ומקבלים שפע העליון הנמשך מן הזווג ההוא ויורד ממעלה למטה בעולמות התחתונים.
לכן, ארבע חלקים תקנו אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילה כנגד ארבעת העולמות. אמירת הקורבנות כנגד עולם העשייה, והכונה בהם הוא לטהר את העולם שלנו הגשמי מכל הטומאה והקליפות של הלילה ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת השפע העליון בו, ובכך מתעלה העולם העשייה לעולם היצירה.
והזמירות כנגד עולם היצירה, והכוונה בהם לגלות אור פניו יתברך על ידי התהילות שאנו מתהללים בו ומספרים בשבחו ובכך מתעלים העשייה והיצירה לבריאה.
יוצר אור כנגד עולם הבריאה. אומרים קריאת שמע וברכותיה לקבל עול מלכותו יתברך ולהעיד שהוא יחיד ושולט על כל הבריאה והוא הכנה לייחוד העליון בעמידה, וגם שם מתקבצים כל העולמות ומתעלים ומקבלים אורות עליונים לעלות כולם לאצילות.
והשמנה עשרה כנגד האצילות שהכל נכלל שם וגורם זווג קודשא בריך הוא ושכינתיה והולדת שפע לכל העולמות. וזה סוד הקרבן בזמן המקדש מלשון קריבות היינו לקרב כל הענפים אל שרשם.
ונבאר סוד קריאת שמע יותר לעומק...
|
| סוד קריאת שמע
כבר בארנו לעיל שכוונת הבורא להטיב לאדם. והנה, כדי להטיב צריך לברא נבראים שיקבלו את הטוב. וכדי שהטוב יהיה שלם צריך שיקבלו אותו בזכות, שלא יהיה בושת למקבל. לכן קבע הבורא עבודת הקודש מבוססת על שלילת הרע וקביעות הטוב. ונתן לאדם כח הבחירה שהיא גורמת הזכות לבחור בטוב ובכך מקבל הטוב באופן מושלם. כי אילו היה מוכרח במעשיו להיות בוחר תמיד בטוב, לא היה נקרא באמת בעל שלימותו, כי איננו בעליו, כיון שהוכרח לקנותו. על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו, שתהיה נטייתו שקולה לשני הצדדים ולא מוכרחת לאחד מהם, ויהיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה מהם שירצה.
אולם היות הקב"ה תכלית הטוב, אין רע בא ממנו וכדי לתקן מציאות הרע בעולם לצורך העבודה כנזכר, צריך היה להסתיר פניו מאיתנו, כי רק העדר הארת פניו יתברך נותן מקום לרע והחיסרון להימצא.
אמנם כל תכלית ההסתרה הוא שבסוף דבר יהיה גילוי כבוד מלכותו יתברך בעולם, שהוא יחיד ושולט על כל הבריאה, והוא זמן השכר לאדם, כי כל חפצו להעניק טובו לעמו ולא להעמיד לתמיד מציאות הרע בעולם, וזה רק בהארת אור פני המלך חיים וממילא ביטול הרע. אבל הזמן ההוא של הארת פנים בא רק אחרי זמן של הסתר פנים, כי כדי לגלות היחוד צריך קודם שלילת הרע, לשלול כל דבר שמראה כאילו אין דין ואין דיין בעולם כי אין היפך ניכר אלא מהפכו, לכן ניתן מציאות הרע להימצא בעולם כדי שנשלול אותו ועל ידי כך היחוד יתגלה היטיב לעיני העולם, כי מתוך החושך נראה יותר האור.
נמצא שהזמן של הסתר פנים נותן מקום לשני דברים שרצה הבורא לסדר היינו גילוי יחודו יתברך בסוף ובינתיים לתת מקום לעבודה לאדם לקבל שכר.
והנה, במשך כל הזמן הזה של הסתר פנים נמצאים עניינים רבים מצד הרע ונראה הדבר לכאורה שזה היפך רצונו יתברך כי הנה הוא אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב. ובכך נמצא שמו מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו יתברך ועומק הענין, יבין כי כל אלו הם פעולות הבורא המסובב מסיבות, והמהפך מצבים והמגלגל גלגולים לפי חכמה עמוקה ומערכת מפוארת שאין לשום בריאה בעולם השגה, והכל מכוון אך ורק לגלות יחודו יתברך שהוא אחד יחיד ומיוחד. וטעם שבחר להוביל את הבריאה לפי זה הדרך, כי רק כך ניכר שליטתו ויחודו יתברך בעולם, היינו רק אחרי שליטת כביכול של צד הרע ושלילתו באופנים וסיבובים וגלגולים מפוארים ניכר היטב שהשם הוא מנהיג את העולם לבדו ושולט על כל הבריאה. צא וראה פעמים רבות אדם מרגיש שהדברים מתגלגלים באופן לא מקרי, בהשגחה מדויקת ביותר, להביא אליו גמול מעשיו מדה כנגד מדה. או קורה לו אירוע לא מכוון או עיכוב והוא אמצעי למקרה אחר הראוי לו יותר או הצלה מרעה.
נמצא שאין לך מעשה קטן או גדול בעולם שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם, שכאשר נביט בהבטה עיונית על כל המעשים אשר נעשו תחת השמים, נראה הילוך אחד שסובב והולך כדי להגיע בסוף לשלמות והוא זמן של הארת פני המלך והוא זמן השכר לאדם. ואז יתבאר איך אפילו התוכחות והייסורים לא היו אלא הזמנות לטובה, והכנה ממש לברכה בסוד כל דעביד רחמנא לטב עביד (שכל מה שעושה הבורא הוא לטובה), שמתוך הרע מתגלה הטוב, כי הקב"ה אינו רוצה אלא בתיקון בריאתו.
והנה, אף על פי שההנהגה כבר מסודרת והולכת מאליה לתיקון השלם וגילוי היחוד לפי גזרת המלך כמבואר, אולם קבע הבורא שיהיה זה נעשה דווקא על ידי האדם, שהוא יהיה השולל הרע בכל בחינותיו ופעולותיו, כדי שיהיה לו הזכות שהוא הגיע לשלמות לפי מעשיו ולקבל שכר האמיתי וזה גם חלק מהטוב הנזכר, שהבורא חפץ לכבד את האדם לזכותו וליקרו. ואין לומר היות ההנהגה מסודרת והולכת ממילא לגילוי השלם, אם כן מעשיו של האדם קבועים מראש, זה אינו כי רק האדם הוא הקובע והבוחר במעשיו וכשם שיכול לשלול את הרע יכול גם להגביר ולחזק אותו מכח החטא ובכך להסיט מהמהלך הנ"ל המוביל את הבריאה לסילוק הרע וגילוי השלם, לזה תיקן הבורא ענין העונש שמסיר תגבורת הרע הנמשכת מן החטא כדי להחזיר הכל למסלול הנכון, היינו שייכנע לב החוטא וישוב למוטב ויזכה לשלמות בסוף אולם אלו המחזיקים ברשעות יתמו מן הארץ. וכבר מבואר לעיל שהמהלך הזה מבוסס על מערכת מפוארת ומסודרת על פי חכמה עליונה שאין לאדם השגה כלל, לשלב מהלך מסודר עם כח הבחירה, וכך דרך המלך להיות מרומם על כל מחשבה.
ודע עוד שימות המשיח הם כביכול תחנה לגילוי שמו יתברך כי אז הרע יתבטל ויהיה הארת פניו יתברך לעמו אבל עדיין אינו זמן השלימות הגמור. והנה, ביד בני אדם לקרב זמן הישועה להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים אורחות השקר של החומר בהתקרבם אל בוראם. וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא הפך מן הדרך אשר צווה השם אינו אלא מכלל סוג הרע שברא בהסתר פני טובו לצורך עבודת האדם כנזכר. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון, אור פני מלך חיים. ואם היו עושים כן, הנה היה יחודו יתברך מתגלה ונמצאו מקרבים להם את הישועה. כי כיון שכבר ראו הרע והכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמיתת יחודו, הרי היה מתברר להם האמת מדעתם, ואם כן נעשה רצונו יתברך, היינו לגלות אור פניו לעולם כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם.
ועוד ברוב חסדו, הבורא השפיל כביכול את רום כבודו להיות במדרגת מלך לעמו, כדי להשפיע מטובו ושיחשב להם לראש ולמנהיג, שיהיה להם על מי להישען ולמי לפנות תמיד לתת תכלית לעבודתם. ובחינה זו חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו ולהשתעבד אליו ולגזרותיו כעבדים אל מלכם, וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים ונכלל ענינה בפסוק של שמע ישראל היינו הודאה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים ועוד לגמור בדעתו למסור נפשו על קידוש שמו. ובאמירת שמע ישראל שורה שמו יתברך על עמו ונדבק ושולט בם, ונמצאו כולם נתלים בו ונמשך עליהם הארת קדושתו יתברך ונמצא חפצו נעשה היינו להטיב לעמו, ובכך כבודו מתגדל ובחינת מלכות מתעלה בעולם. וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם.
ולפי זה, עם ישראל שיודעים תכלית זה מעידים כבר בכל יום שהבורא יחיד ומיוחד, שרק הוא שולט על כל העולם, ומקבלים עול מלכותו, היינו שהוא מלך מלכי המלכים ומשתעבדים לפני רוממותו יתברך לקבל את כל גזרותיו . ותנאי חשוב לשלמות המצווה להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו יתברך ויוצא בזה תולדה גדולה כי כך נדבק כל כולו עד הנפש לשורש העליון.
אמנם היות היום גילוי מלכותו יתברך משתלם ממש רק אצל המלאכים שהם דבוקים אליו בכל הבחינות, כי הם טהורים וקדושים ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה וכבודו מתגדל בהם, לכן הם משבחים ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא גילוי מלכותו ושייך להם יותר. אבל העם, שאינם עדיין שלמים מחמת הרע המעורב בו, אין כבודו יתברך מתגדל בהם כראוי לכן אומרים אותו רק בלחש זולתי ביום כיפור שמתעלים בו ישראל למדרגת המלאכים.
|
| שלשה פרשיות של קריאת שמע
שאר הפרשיות הנה הם השלמת זה הענין ונכלל הוא בשלשה עיקרים והם קבלת עול מלכותו ואהבתו, קבלת עול מצות וזכירת יציאת מצרים.
הפרשה ראשונה בה יכוון האדם להתחזק באהבתו יתברך בכל תנאיה דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ולהמשיך הארת קדושתו ועול מלכותו לבניו ולכל צאצאיו והיינו ושננתם לבניך. ולתקן בכל בחינות מצבו של האדם דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וכו'. ולתקן בזה בחינת ביתו והיינו וכתבתם וכו'.
הפרשה שניה מקבל האדם עליו עול מצות בוהיה אם שמוע.
הפרשה שלישית מזכירים יציאת מצרים בפרשת ציצית. והנה לכאורה מה ענין להזכיר יציאת מצרים בקריאת שמע, אלא זה היה תיקון גדול שנתקנו בו עם ישראל ונשאר הדבר לנצח. והביאור הוא מאחר חטאו של אדם הראשון נשאר האנושיות כלו מקולקל והיה הרע מתגבר עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל. ואע"פ שנברר אברהם אבינו להיות הוא וזרעו לשם ונבדלים מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה ולזכות לעטרות הראויות להם מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמה של חטא האדם שלא יצאה מהם עדיין. ועל כן הוצרך שיגלו למצרים וישתעבדו שם ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק הבורא את השפעתו והארתו על ישראל, כפה את הרע לפניהם, הבדיל את העם ממנו והרים אותם מן השפלות שהיו בו ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו יתברך ומתעטרת בו. והנה זה תיקון שנתקן לעולמים להיות עם הנבחר ומרומם על כל אומות העולם, לקבל השפעה אלוקית מהמלך העליון ומשגיח עלינו תמיד לטובה כי כל הטובות שמגיעים לנו כולם תלוית בו. ועל כן מצווים לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו כי הוא שורש לקלת עול מלכות והכרת יחודו יתברך בעולם ועל ידי זה מתחזק התיקון ההוא עלינו ומתאמץ האור בנו ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון ההוא להיות עם הנבחר לכבדו ולרוממו לשם ולתהילה.
|
| ברכות קריאת שמע
לפי האמור לעיל, שכל הנהגת הבריאה מסודרת לפי הילוך אחד שסובב והולך כדי להגיע בסוף לשלמות, נמצא כל יום מקבל בחינה חדשה להשלים סיבוב הנרצה להגיע לשלמות ואם כן אין יום אחד דומה לשני וכל יום מקבל הארה והשפעה מיוחדת ומחודשת על זה אומרים בברכה ראשונה של הבוקר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. לכן לפי השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כולם שהם המתחדשים כל יום. וכלל הבריות מתחלק לשנים כנגד שתי הברכות. האחד כל בריות העולם התחתונים והעליונים. והשני עם ישראל שהם מין האדם באמת. והנה ברכה ראשונה היא שבח כלל הבריות ופקידיהם והם הבריות למטה והמלאכים למעלה כל אחד בסדריו ונכלל בזה ענין היום והלילה והמאורות המושלים בהם. והברכה השנייה היא שבח על עניינם של עם ישראל והאהבה שאהבם והקירוב שקירבם לעבודתו. והברכה אחרי קריאת שמע נתקנה על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו הבורא והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו כי היא שורש לקלת עול מלכות והכרת יחודו יתברך כנזכר לעיל.
והנה עיקר ענין זה הוא בבוקר שאז הוא התחדשות המציאות כמבואר. אולם בלילה הנה נוסף ענין זה כמו גמר ענינו של היום והשלמתו. לכן סידרו גם כן ברכות קריאת שמע של הערב כפי ברכות קריאת שמע של שחרית אך יותר בקצרה כי אינו אלא חזרת הדברים בקיצור כפי מה שמתחדש בסדרי ההנהגה שנמשך אחר מה שנתחדש ביום. ועוד הוסיפו ברכה על ענין מנוחת הלילה והשינה בכל בחינותיה והיינו ברכת השכיבנו.
|
| תפילת שמונה עשרה
נתן הבורא אפשרות לאדם להתקרב אליו אף על פי שכפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחושך. והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו ואז יתעלה מן השפלות אשר לו בחוקו לפי שעה וימצא מקורב לפניו ומשליך עליו יהבו. והנה זה חומר התפלה שאסור להפסיק בה כלל מפני היות בה האדם בקרבה גדולה אליו יתברך.
והנה, כבר ביארנו שבתפילת שמונה עשרה נכללים כל העולמות בעולם האצילות ושם מתחלקים ארבע סוגי השפעות מלמעלה למטה, והכוונה היא לחבר שלשת הראשונות עם הרביעית, לייחוד השלם, להשפיע שפע גדול בכל העולמות. ושלשה אלו נרמזים בשלש אותיות השם ברוך הוא י' ה' ו' וחיבורם ביחד עם אות ה' להשלמת הבריאה כולה. וכנגדם אומרים שלשה הכינויים הגדול הגבור והנורא, ושלשה סוגי ההשפעות אלו נמשכים בזכות האבות אברהם יצחק ויעקב. והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא בזכות דוד המלך שמתחבר עם האבות ומשלים תיקונם של ישראל כנזכר.
והנה, כנגד שלשה הסוגים האלה נתקנו ברכת האבות, שהם שלש ברכות ראשונות של העמידה ובהם נמשך השפע העליון בכללו ואחר כך בכח הברכות האמצעיות נמשך השפע לפרטים כפי הצורך ובשלש ברכות האחרונות מתחזק ומתיישב השפע במקבלים על ידי ההודאה שנותנים עליו כדרכו של דוד המלך להודות תמיד לבורא יתברך. וזה כלל תיקון התפלה כולה.
ובסוף העמידה הולך לאחוריו שלש פסיעות והוא שוב האדם אל מצבו התמידי כמו שמצטרך לו בשאר כל זמנו.
|
| וידוי ונפילת אפים
אחרי השמונה עשרה מתחברים עוד קצת עניינים פרטיים לעורר הרחמים ולהרבות הברכה ומכלל זה ענין הוידוי, הזכרת הי"ג מדות ונפילת אפים. והיינו כי הוידוי הוא לסתום פי המקטרגים ולא יגרמו לאדם שתדחה תפלתו.
הזכרת הי"ג מדות, כוחם לעורר מידת רחמנות הבורא יתברך שמו ושליטת רוממותו שיעבור על פשע ויחמול אף בהעדר הזכות.
ונפילת אפים אף היא כניעה גדולה לפניו יתברך למתק מדת הדין, ויכמרו הרחמים הגדולים ויהיה השפע נמשך בריבוי וברוחה.
זה הוא הסדר הכולל שעליו נוסדה התפלה ויש פרטים רבים לכלל זה שבהם תלויים פרטי הסדר במזמורים ובשאר הפסוקים שנתקנו כל דבר במקומו.
ואחר כך תקנו שלשה חלקים אחרים להוריד השפע הנמשך בעמידה לעולמות זה אחר זה עד הסוף והיינו קדושה דסדרא, שיר הלוים ואין כאלקינו.
ובסוף אומרים עלינו והוא לחזור ולהמליך מלכותו יתברך על כל העולמות אחר שנתברכו ממנו.
|
| שאר התפילות
ועוד צריך לדעת, לפי סדרי ההנהגה, היום מתחלק לשני חלקים והוא הבוקר ואחר חצות שהיא בין הערבים. וגם הלילה מתחלקת לשנים היינו לפני חצות ואחרי חצות. ואמנם בכולם צריך שתמשך הארה והשפעה לעולמות כפי בחינת חלק הזמן ההוא ועל זה סידרו התפלות במנינם. והיינו כי הנה לשני חלקים השייכים ליום תיקנו תפלת שחרית ומנחה. בבוקר שהוא זמן התחדשות השפע כפי בחינת היום, תיקנו הסדר בארוכה כפי כל המצטרך. אך לחלק השני של היום שנמשך אחר הראשון לא יצטרך אלא קצת השתדלות להשלמת הענין כפי חלק הזמן ההוא.
ובלילה, מפני השתנות הבחינות דהיינו בחינת הלילה שהיא יותר מתחלפת ויותר חידוש מהיום מהחידוש שבין הערבים לבוקר, תיקנו סדר יותר בארוכה משל מנחה והיינו בברכות קריאת שמע, אך קצר משל הבקר כי על כל פנים כבר השפע נמשך ובא מהבוקר. ואולם לחלק השני של הלילה לא קבעו סדר לכולם שלא להטריח את הציבור אבל הניחו הדבר לחסידים שיקומו וירונו כל אחד כפי ידיעתו. וכבר אפילו תפלת ערבית עצמה רשות הייתה אלא שקבעוה חובה כל שכן תיקון חצות הלילה.
והנה תראה כי השלש תפילות אבות תקנום ומצד זה מוטל על כל ישראל לסדרם. אולם תיקון חצות הלילה דוד המלך נזדרז בו וכמו שאמר "חצות לילה אקום להודות לך" (תהלים קיט סב). ואפילו שלא נקבע להטילו על כל ישראל כי אם על המתחסדים, ימצא תועלת גדולה היות הוא השלמה עם השלש תפילות שהם כנגד שלשה האבות כמבואר לעיל לגבי השמונה עשרה, שהם חיבור ארבע אותיות שם השם ברוך הוא.
|
| קריאת התורה
אחד מן התיקונים הגדולים שסידרו הנביאים לישראל הוא ענין הקריאה בתורה בציבור. וזה נכלל בשתי בחינות, האחת קריאת ספר התורה על הסדר עד תומו וחוזר חלילה על דרך זה. והשנית קריאת פרשיות מיוחדות בזמנים מיוחדים.
והנה, ספר התורה הוא כלל מה שנמסר לנו ממנו יתברך להיותו הוגים בו שעל ידי זה תמשך לנו הארתו הקדושה. והנה כדי לקבל הארה זו בתמידות תיקנו שנהיה הוגים בו בציבור בתמידות על הסדר וזה מלבד ההגיון הפרטי הראוי לכל אחד ואחד בפרטו.
והנה על ידי הקריאה התמידית הזאת מתמיד בנו אור הקדושה הזאת. וגם בזמנים המיוחדים כפי עניינם, כגון בחגים ובתענית, פרשת פרה זכור וכו', ראוי שנקרא הפרשיות הנוגעות לעניינים ההם להחזיק הארת הימים על ידי כח התורה שהוא הכח היותר חזק שיש לנו.
|
| שבת קודש
ענין השבת בכללו הוא, היות העולם הזה חול ולא קודש, הוצרך גם כן שמצד אחר יינתן קצת קידוש לברואים כדי שלא יתגבר בם החושך יותר מדי.
והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק, באיזה מדריגה צריך שיהיה החול ובאיזה מדריגה יהיה הקידוש הנוסף הזה, והגבילה כל זה לפי הגבולות הנאותות בבחינת הכמות, האיכות, המקום והזמן וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות.
ואולם בבחינת הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קודש, ובימי הקודש עצמם יש מדרגות זו למעלה מזו כפי הנאות. והנה סידרה שרוב הימים יהיה חול ולא יהיה קודש אלא השיעור המצטרך.
ואולם גזרה שיהיו הימים כולם מתגלגלים בשיעור מספר אחד שיסובב בזמן כולו בסיבוב והוא מספר השבעה ימים. וזה כי הנה בם נברא המציאות כולה ונכלל כל הויתה במספר זה ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם כיון שכולו הוצרך להוית כל המציאות, ויותר מזה לא הוצרך כלל כי כבר נגמרה בו כל ההויה. וכך יהיה מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הששת אלפים. ולא עוד אלא שימות כל העולם כולו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול והיינו ששת אלפים ואלף מנוחה לקבלת השכר הטוב ביותר כפי גזירת החכמה העליונה. על זה סודר שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקודש ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים שאף על פי שרובם חול ורק חלק אחד משבע הוא הקודש והוא מה שמצטרך לעולם הזה, אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף הסיבוב וחיתומו נמצא הסיבוב כולו נתקן ומתעלה על ידי זה עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים.
והנה זו מתנה גדולה שנתן הבורא יתברך לישראל כי רצה שיהיו לו עם קדוש ולא נתנה לשאר האומות כלל שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם.
ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה כן ראוי שיהיה התנהגותם בו.
והנה כבר מבואר לעיל שהעסק בעולם שלנו הוא ממה שמקשר האדם בחומריות ומשפיל עניינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו כדי להתעסק לעולם הגשמי. אמנם בשבת צריך שיתנתק מדרגה הזו כיון שמתעלה עניינו ממה שהוא בחול ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת. ואמנם להתנתק לגמרי מן הגופניות ועסקו אי אפשר שעל כל פנים בעולם הגשמי הוא נמצא וקישורי הגופניות עליו, אבל שיערה החכמה העליונה המדרגה שראוי שיתנתק מן הגופניות וגם המדרגה שצריך שהשאר בה, והזהירה שלא יחדל מלהתנתק וזה כלל המלאכות כולם שנאסרו בשבת.
ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקודש הנשפע ביום זה כנזכר, עוד מצווים לכבד הקדושה הזאת הנשפעת והוא כלל עונג השבת, ולכבדו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה. ושאר כל פרטיו, כולם הם עניינים עומדים בכללם על היסוד הזה שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו ולחבב המעלה הזאת וליקרה, ובכך מתקרב ונדבק דבקות גדולה לבוראו, והוא כבוד גדול לשמו יתברך שנתן לנו מתנה גדולה כזו. ופרטי העניינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה, דרכיה ותולדותיה כפי מה שהם באמת.
|
| חגים
ועוד, גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדרגות ממדרגות הקודש. אמנם כולם למטה ממדרגת השבת, השפעתו וקידושו.
|
